מידע רפואי

חסימה אפית הינה תלונה שכיחה ביותר. קיימות סיבות רבות לחסימה אפית, וקיימת חשיבות רבה לבדיקה מתאימה ומלאה, כולל בדיקה של האף עם סיב אופטי, על מנת להעריך בצורה מיטבית נכונה את המצב ולהגיע לאבחון נכון. הדרך למציאת הפתרון הטיפולי המתאים מתחילה באבחנה הנכונה. פעמים רבות טיפול שמרני תרופתי יכול לפתור את הבעיה.

הסיבות השכיחות לחסימה אפית הן:

• הגדלה של הקונכות התחתונות היא הסיבה השכיחה ביותר. מרבית המקרים קשורים בדלקת אלרגית או ברגישות יתר אחרת.
• סטייה של מחיצת האף
• הגדלה של שקד שלישי (אדנואיד)
• פוליפים אפיים
• בעיה במבנה של סחוסי האף או חולשה שלהם
• גידולים

הטיפולים הניתוחיים האפשריים לחסימה אפית הם: הקטנת קונכות תחתונות (כריתה או קובלציה), יישור מחיצה, כריתת שקד שלישי, כריתת פוליפים, תיקון של סחוסי האף (ניתוח פלסטי תפקודי) ועוד. מרבית ניתוחים אלה מתבצעים בצורה אנדוסקופית ללא צורך בחתכים בפנים.

דימום אפי הוא תלונה שכיחה ביותר. מרבית המקרים מתרחשים בקיץ ובחורף, כאשר חם ויבש (כתוצאה ממזג האוויר או מחימום). ברוב הפעמים הדימום הוא קל ופוסק לבד או עם טיפול פשוט של לחץ מקומי.

במקרים של דימומים חוזרים או משמעותיים יש לבצע הערכה מלאה בעזרת רופא אף-אוזן-גרון. הערכה זו כוללת לרוב בדיקות דם ובדיקה אנדוסקופית של האף. יש לברר אם יש בעיית קרישה או אם קיימים כלי דם בולטים באף או נגעים אחרים, אשר גורמים לדימום. יש גם לשלול גידול באף כמקור לדמם. לעיתים יש לבצע בדיקות הדמיה (דוגמת C.T או MRI), על מנת להגיע לאבחון הנכון.

טיפול שמרני לרוב יכלול שימון או שמירת לחות של הנחיריים. לעיתים יש צורך בצריבה של כלי דם. הצריבה יכולה להיות כימית ולהתבצע בקלות יחסית במרפאה. לעיתים קיים צורך בצריבה חשמלית בחדר ניתוח ואף קשירה של כלי דם באף.

במחלות מסוימות (מחלת GRAVES למשל) קיים עיבוי של שרירי גלגל העין ושומן ארובת העין, הגורמים לעליית לחץ בארובת העין ובלט של העין. במרבית המקרים ניתן להתגבר על כך בטיפול שמרני ואיזון של תפקודי בלוטת המגן. לעיתים עקב לחץ על עצב הראייה וסיבות נוספות, יש לבצע ניתוח לשחרור הלחץ בארובת העין באמצעות שחרור השומן שבארובת העין לתוך חללי הסינוסים, הסובבים את החלק הפנימי והתחתון של ארובת העין. ניתן לבצע ניתוחי דקומפרסיה מדיאלית ותחתונה בגישה אנדוסקופית ללא צורך בחתכים בפנים ועם תוצאות מצוינות. בניתוח זה פותחים את הסינוסים הגובלים בארובת העין, מורידים את העצם המפרידה ביניהם ומאפשרים לשומן הארובה להתבלט לתוך חללים אלה. התוצאה נראית לעין מיד בתום הניתוח וההחלמה מהניתוח בדרך-כלל אינה קשה.

ניתוחים לחסימת דרכי דמעות וארובת העין מתבצעים בשיתוף רופא עיניים מנתח אוקולופלסטיקאי.

בסיס המוח מופרד מחלל האף באמצעות עצם בסיס הגולגולת. חסר בעצם זו עלול להוביל לדליפה של נוזל מוחי (CSF) אל תוך חלל האף. לפני שנים לא מעטות היה צורך בניתוח בגישה חיצונית, הכולל חתכים בעור הקרקפת ופתיחת הגולגולת לסגירת החסרים האלה ועצירת הדליפה. כיום במרבית המקרים ניתן לטפל בבעיה זו בניתוח אנדוסקופי, המבוצע דרך האף עם החלמה קלה ומהירה.

יתר על כן, ניתוחים לכריתת גידולים מבלוטת יותרת המוח (היפופיזה) הנמצאת בבסיס של הגולגולת מאחורי הסינוס הספנואידלי (בחלק האחורי של חלל האף), מתבצעים כיום גם הם בגישה אנדוסקופית בשיתוף עם נוירוכירורג. תפקידו של מנתח הסינוסים הוא לפתוח את הדרך לנוירוכירורג אל הבלוטה, וכן לעזור לו בכריתה. בסיום הניתוח יש לעיתים לסגור את החסר שנוצר בניתוח, על מנת להגיע לבלוטה.